שמירה על מחממי האינפרא-אדום בחדר האמבטיה – בטוחים ויבשים
התקנת מחממי אינפרא-אדום בחדר האמבטיה היא דבר שדורש זהירות, אם לא עושים זאת כראוי. יש שם אדים בכל מקום, ויש סיכון תמידי להתנזלות מים על המחממים. אם אתם רוצים שהמחממים יהיו בעלי דרגת חסינות IPX4, אי אפשר פשוט לכסות אותם בפלסטיק ולחשוב שזה מספיק. יש צורך בעיצוב שימנע מהמים להגיע לחוטים החשמליים, אך בו זמנית יאפשר לחום לצאת החוצה.
חשוב להבין את עקרון הבידוד
הסוד האמיתי להפיכת מחממים אלו לאמינים הוא להפריד את רכיבי החימום מהמארז שלהם. לדעתי, המקום המסוכן ביותר הוא בדרך כלל המקום בו המנורה נמצאת בקשר עם מקור החשמל. שם נוטים להתרחש בעיות. כדי לפתור זאת, אנו משתמשים בחומרי בידוד חזקים בנקודות החיבור. זה מונע מהחשמל לזרום למקומות שאינם מיועדים לכך.
חשוב גם להתייחס לחוטי החשמל
אנו מחברים את כל החוטים דרך צינורות אטומים. העניין הוא שאם מים יצליחו להיכנס למארז, הם לא צריכים להגיע מהחוטים החמים למארז המאובטח. אנו משתמשים בחומרי סיליקון בעלי עמידות גבוהה לטמפרטורות גבוהות, כדי לאטום את נקודות החיבור האלו. זה שומר על חלקי המכשיר יבשים, גם אם מישהו מתנזל עליהם ישירות.
המאבק בין חום ללחות
מנורות אינפרא-אדום נעשות חמות מאוד. זה יוצר הבדלי לחץ שעלולים למשוך אוויר לח פנימה למארז. כדי למנוע זאת, אנו משתמשים באוורור מבוקר. צריך למצוא את האיזון הנכון – האטימה צריכה להיות חזקה מספיק כדי למנוע חדירת מים, אך גם רפויה מספיק כדי שהמנורה לא תישרף. אם האטימה חזקה מדי, כל החום יישאר בתוך המכשיר, והחוטים יישרפו מהר מדי.
כמה דברים שצריך לשים לב אליהם
זכרו שדרגת החסינות IPX4 מגנה רק מפני טפטופי מים, ולא מפני טבילה מלאה במים. אם אתם מתקינים את המחממים בחדר עם אדים רבים, או ליד ראש המקלחת, דרגת IPX4 לא תספיק. עדיף להשתמש בדרגת IPX5 או IPX7.
ובבקשה, בדקו היטב את מעגלי החיבור. בחדר לח, דליפה לא רק עלולה לגרום לכיבוי של המכשיר, אלא גם לשוק חשמלי למשתמש – וזו קטסטרופה שאף אחד לא רוצה.