למה אנו חוברים את המנורות שלנו לתנאי לחות קיצוניים
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים סמיכים, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, והטמפרטורה יכולה לעלות מטמפרטורת קרח לטמפרטורה גבוהה בתוך דקות בלבד.
אם החיסום נפגע או שיש סדק קטן בציפוי, זה סוף הסיפור – המנורה לא תעבוד יותר, המארז יתחיל להחליד, ונקבל מוצר שאינו תקין. אנו לא רוצים לנחש האם המנורה תעמוד בתנאים האלה. לכן אנו מבצעים בדיקות קיצוניות של עמידות בפני לחות וחום. אנו מוודאים שכל מנורה עמידה בפני מים לפני שהיא יוצאת מהמחסן שלנו.
המציאות של עמידות בפני מים
על האריזה תוכלו לראות את הדרגה “IPX5”, שאומרת בעצם שהמנורה יכולה לעמוד בפני זרמי מים מכל הכיוונים. אך עבור מנורה אינפראאדום, זה לא כל כך פשוט – צריך להשתמש בחומרים מיוחדים שישמשו כמגן. החומרים האלה חייבים להיות עמידים – הם לא יכולים להתכווץ או להתנפץ רק בגלל שהמנורה נדלקת ונכביתה מספר מאות פעמים.
למה אנו “מזדקנים” את המנורות
העניין הוא שמנורה עשויה להיראות טובה בבדיקה קצרה ביום הראשון. אך זה לא אומר שהיא עדיין תעבוד גם לאחר שנה. לכן אנו מכניסים אותן לחדרי לחות. מדובר באוויר סגור וחום קיצוני במשך מאות שעות. בעצם אנו מאיצים את תהליך ההזדקנות של החומרים. אנו מחפשים סימנים לפגיעה בחומרים – כמו עיוות בפלסטיק או חמצון של החלקים החשמליים.
אם החיסום עלול להיפגע, אנו רוצים שזה יקרה במעבדה שלנו – לא בחדר האמבטיה של הלקוח.
האיזון הקשה
יש כמובן קושי – אם נחסום את המנורה יותר מדי, כל החום יישאר בתוכה. אם נעשה יותר מדי בנושא העמידות בפני מים, החלקים החשמליים עלולים להישרף. זה איזון עדין – עלינו לשלב חיסום טוב עם מערכות אוורור ופיזור חום במקומות הנכונים.
זו דרך עדינה לעשות זאת, אך זו הדרך היחידה לוודא שהמנורה לא תפסיק לעבוד לאחר שישה חודשי שימוש אינטנסיבי.