למה אנחנו מנסים להרוס את החיממים של חדרי האמבטיה
חדרי האמבטיה הם סביבה קשה מאוד. בגלל האדים העבים, שינויי הטמפרטורה הפתאומיים ואדי המים התמידיים, זו בעצם סביבה של עינויים עבור הרכיבים האלקטרוניים. אם תבדקו רק האם הנורה דולקת ותסתפקו בכך, אתם גורמים לעצמכם בעיות.
לכן אנחנו לא רק “מבדקים” את הנורות האינפרא-אדומות שלנו. אנחנו שם כל סדרה של נורות בחדר לחות, וממשיכים להפעיל אותן עד שהן נהרסות.
הבעיה עם האדים
העניין עם אדי המים הוא שהם מוצאים דרך להיכנס פנימה – הם חודרים דרך הסדקים הקטנים ביותר בחומרי האטימה.
כשהלחות חודרת לתוך החומרים שמכסים את הנורה, או נוגעת במגעים החשמליים, הכל הופך לקשה. המתכת מתחילה להתחמצן, מה שיוצר התנגדות – ובסופו של דבר הנורה נהרסת הרבה לפני הזמן המיועד. אף אחד לא רוצה להתמודד עם חיממer שלא עובד באמצע החורף.
איך אנחנו באמת מבדקים אותן
אנחנו מכניסים את הנורות למחזורים של חום ולחות קיצוניים. זו בעצם “מכונת זמן” שמחקה חודשים של שחיקה בזמן קצר בהרבה.
אנחנו מחפשים שני סימני אזהרה עיקריים:
ראשית, אנחנו בודקים האם חומרי האטימה עושים את עבודתם. אם החומרים רטובים, עלינו לוודא שאין דליפת חשמל.
שנית, אנחנו בודקים את המגעים החשמליים. אם המתכת מתחילה להתחמצן תחת האדים, אנחנו יודעים שיש לנו בעיה.
אנחנו ממשיכים להפעיל את הנורות עד שמשהו נהרס. זו הדרך היחידה לדעת האם חומרי האטימה באמת עושים את עבודתם, או שהם ייקרעו לאחר שישה חודשים של שימוש בחדר האמבטיה.
האיזון הדק
זה נשמע פשוט – צריך רק לאטום את החומרים טוב יותר, נכון? לא בדיוק.
אם נאטום את החומרים יותר מדי, נכלא את החום בתוך הנורה. הרכיבים האלקטרוניים יישרפו. זו מעין מלחמה בין שמירה על הלחות בחוץ לבין אפשרות לאפשר לחום לצאת, כדי שהנורה לא תישרף.
אנחנו משקיעים הרבה זמן במציאת האיזון הנכון.
בסופו של דבר, זה אומר שאפשר להתקין את הנורות בלי לדאוג שהמקלחת הראשונה של העונה תגרום להרס הנורה. אנחנו עושים את העבודה הקשה ואת הבדיקות הנדרשות, כדי שההתקנה תהיה קלה.